התחרות על שירותי התקשורת במגזר העסקי, כבר כאן. למעשה, כמעט בכל תחומי התקשורת.
כולכם נהנים כבר מזמן מתחרות מלאה במרבית השירותים להם נזקק המגזר העסקי, וכולכם צרכנים מתוחכמים של שירותים מתקדמים, המוצעים לכם במחירים תחרותיים. התחרות בשוק שירותי התקשורת כבר נראית לכם, כמו לציבור הרחב, מובנת מאליה.
המגזר העסקי בישראל, נהנה מתחרות בכל תשתיות התקשורת, כמו גם כמעט בכל שירותי התקשורת, ובזכות תחרות זו, נהנה המגזר העסקי ממחירים מצוינים, בהשוואה לעולם המערבי.
אינני סבור, שאחדש לכם חידושים מפליגים, אם אעמוד כאן ואמנה את התחומים בענף התקשורת בכלל, ובענף שירותי התקשורת לעסקים בפרט, שנפתחו לתחרות בשנים האחרונות.
ועם זאת, דומני שראוי לציין את תחילתה של התחרות הגדולה בתשתית האינטרנט המהיר, בין "בזק" לחברות הכבלים, ובקרוב – חברת הכבלים הממוזגת.
תחרות זו יצאה לדרך, בפועל, רק לפני שבועות אחדים, כשהענקתי רשיונות לשלוש חברות הכבלים.
אני מאמין, למרות מצבו הקשה של שוק התקשורת הישראלי, ולמרות מצבן הקשה של חברות הכבלים, בפרט, כי, בסופו של דבר, לא איחרנו את הרכבת, וכי, למרות מצבה הנוכחי של "תבל", בסופו של דבר, תתייצב חברת כבלים ממוזגת, ענק תקשורת, אשר יפעל בסופו של דבר, במרבית תחומי התקשורת הנייחת.
חברת הכבלים הממוזגת תיתן, כך אני מאמין, "פייט" רציני ל"בזק", שכולנו, כצרכנים, נהנה ממנו.
כבר היום, אנו נהנים מן התחרות העזה בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית, וזו, כידוע, החזית הראשונה בתחרות הגדולה בין שני ענקי התקשורת, "בזק" והכבלים.
אתם, כלקוחות עסקיים, בטוחני, מודעים היטב למשמעותה של התחרות שנפתחה עכשיו, בתחום האינטרנט המהיר.
זוהי, למעשה, תחרות, המשתרעת גם על תחום השירותים, וגם על תחום התשתיות. העובדה, שכיום ניתן להתחבר לכבלים, ולהזמין שירות אינטרנט מהיר – בכבלים – מ"בזק בינלאומי", מדגימה את התחרות הכפולה הזו.
אני מאמין, שעתה, משנפתחה, סוף סוף, התחרות הגדולה, שייחלנו לה זמן רב כל כך, ושהכרזנו על פתיחתה פעמים רבות כל כך, פתוחה הדרך, שתוביל אותנו, בסופו של דבר, גם לתחרות האולטימטיבית – בתחום הטלפוניה.
אני ער לחלוטין לסקפטיות של כולם בעניין, ולהערכות כי הכבלים לא יתחרו בתחום הטלפוניה עוד שנים רבות, אבל אני גם משוכנע, כי ה התחלנו, סוף סוף, לצעוד על הדרך המובילה להגשמת מטרה זו.
בכל הרצאה ובכל נאום שלי, מאז התחלתי בתפקידי כשר התקשורת, אני מדגיש, וחוזר ומדגיש, את מחויבותי לאינטרס הציבורי, ואת העובדה שבבסיס כל שיקולי, כרגולטור שוק התקשורת, עומד הרצון להבטיח לכל אזרחי ישראל שירות תקשורת אוניברסלי איכותי.
אני מאמין, כי הדבר אפשרי, בסופו של דבר, רק באמצעות יתרונותיה של התחרות המסחרית, ורק באמצעות עידודה של התחרות, על ידי הרגולטור.
אתם, כלקוחות עסקיים, המשתמשים בשירותי התקשורת המתקדמים ביותר --- אתם הראשונים להנות מיתרונותיה של תחרות מסחרית מפותחת, בשוק התקשורת.
כמי שבא מן הסקטור העסקי, וכמי שכלכלה ליברלית ופתוחה לתחרות היא עקרון יסודי באמונתו החברתית, אני רואה את הצלחתו של המגזר העסקי, בכלל, ואת הרחבת התחרות בשירותי התקשורת המוצעים לו, בפרט, כיעד כלכלי בפני עצמו.
אבל יעד זה משרת, להשקפתי, גם יעדים חברתיים רחבים יותר, שהמרכזי בהם הוא, כמובן, הבטחת שירות אוניברסלי איכותי, הכולל את כל השירותים המוצעים בתל-אביב, באותם מחירים המוצעים בתל-אביב - כולם.
"בזק", כחברת התקשורת הלאומית, כמונופול, עתידה להמשיך ולשאת בגפה, את עיקרו של עול השירות האוניברסלי, לפחות עד שתתפתח תחרות רצינית, בינה ובין חברת הכבלים הממוזגת.
אך במקביל, “בזק" מצויה היום בתחרות עזה, כמעט בכל אחד מתחומי פעילותה. מבחינתכם, כצרכני תקשורת עסקיים, "בזק" היא ספקית שירותים אחת מני רבים.
"בזק" היא אכן, עדיין, שחקן מרכזי ביותר, (ואולי "השחקן המרכזי" בה"א הידיעה) בשוק התקשורת, על כל תחומיו המגוונים. היא אכן ממשיכה להיות מונופול, מבחינת דיני ההגבלים העסקיים, בתחומים רבים.
אך מאידך, "בזק" מצויה היום בתחרות בתחומים רבים, מול מתחרים מכל הסוגים: חלקם קטנים, המתמחים בשווקים ספציפיים, וחלקם ענקים ורב-תחומיים.
כיום, הכנסותיה של "בזק" בתחום השיחות, למשל, מהוות רק כשליש מסך ההכנסות בשוק השיחות – שוק ה- VOICE כולו, הכולל גם את החברות הסלולריות.
אלו הן עובדות, שכמה שלא נהפוך בהן, ונהפוך בהן, מכריזות כולן, ש"בזק" מצויה היום בתחרות. אתם, כלקוחות עסקיים, יודעים זאת מזמן, ונהנים מכך, כבר מזמן.
ועם זאת, מבנה התעריפים הקשיח של "בזק" לא איפשר לה, עד היום, להציע חבילות אטרקטיביות לסקטור העסקי, ולהתחרות מול החבילות שמציעות החברות הסלולאריות.
התוצאה – "בזק" מאבדת, כבר שנים אחדות, יותר ויותר לקוחות עסקיים, לטובת המתחרים הסלולאריים, שמציעים גם שירותים קוויים נייחים, במחירים זולים מאלו של "בזק".
"בזק" מצויה בתחרות מסחרית מלאה בתחומים רבים, והיא פועלת היום, בתחומים רבים, כמתחרה בשוק תחרותי לכל דבר. מאידך, גם בעידן זה, עדיין "בזק" היא ספק התקשורת הלאומי. עדיין "בזק" היא הנושאת לבדה את עול השירות האוניברסלי.
במציאות מורכבת זו, מוטלת עלי, כרגולטור, משימה בעייתית ביותר: עלי להבטיח ש"בזק" תמשיך להיות בעלת היכולת לספק את השירות האוניברסלי לכל תושב, ובכל מקום, מבלי להתחשב בעלותו של כל שירות. לשם כך, עלי להבטיח את איתנותה הכלכלית של "בזק", ואת היקף ההכנסה הנורמטיבית שלה, ואלו מצויים בסכנה, לנוכח הירידה הנמשכת בהיקף הכנסותיה של "בזק", בתחומים שבפיקוח.
אך בו זמנית, עלי להביא בחשבון את המציאות המשתנה במהירות, שבה "בזק" מזמן איננה שחקן יחיד בזירה.
המציאות הזו איננה בלתי רצויה, כמובן, למרות שהיא פוגעת, בסופו של דבר ב"בזק". הרי משימתו המרכזית של משרד התקשורת הייתה ועודנה: הנעת תחרות בשוקי התקשורת. מצב שבו תאבד "בזק" את מעמדה הבלעדי בכל תחומי התקשורת, ותעמוד מול תחרות אפקטיבית, גם בתחומים בהם עדיין לא נפתחה התחרות, או שעדיין לא התפתחה – הוא חלומו של כל אזרח, בוודאי של כל אחד מכם, במגזר העסקי, וכמובן – גם חלומי, כרגולטור.
מבחינה זו, עלי, כרגולטור, לפעול בשם האינטרס הציבורי, המחייב את עידוד התחרות המסחרית החופשית, נגד האינטרס הציבורי השני, אותו אני מייצג, זה של המדינה, כבעלת המניות העיקרית, עדיין, ב"בזק".
לפיכך, אנו הולכים על חבל דק מאוד, שממנו קל ליפול לאחד משני התהומות: או לתהום שבה תתרסק התחרות, אם נרפה את הרסן מ"בזק", והיא תמחץ את יריביה; או לתהום, שבה תתרסק "בזק" עצמה, אם לא נגן על ההכנסה הנורמטיבית שלה, בשוק תחרותי.
ישראל היא אחת המדינות המתקדמות בעולם, בתחום שירותי התקשורת, ותשתיות התקשורת: טלפון בכל בית; טלפון סלולארי כמעט לכל אזרח; קליטה סלולארית בכל פינה בארץ - גם הנידחת ביותר; כיסוי מלא של רשת הכבלים; שירות אינטרנט מהיר בכל מקום, ושיעור התחברות גבוה לאינטרנט בכלל --- כל אלו כבר מובנים מאליהם בעיני אזרחי ישראל, אבל רחוקים מאוד מלהיות מובנים מאליהם, כלכלית.
פריסת תשתית ADSL לאינטרנט מהיר על גבי תשתית קווי הטלפון של “בזק”, היא עניין יקר ביותר, ש... מה לעשות – לכאורה איננו מוצדק כלכלית ביישובים קטנים ובפריפריה. ועם זאת – "בזק" מחוייבת בפריסת תשתית זו בכל הארץ, בלוח זמנים מוגדר.
יתירה מזו: גם פריסתו של קו טלפון רגיל ליישוב מרוחק, היא עניין בלתי כלכלי. “בזק” מפסידה כסף, והרבה, על כל קו טלפון המותקן בפריפריה, ומפסידה עוד יותר, על כל תשתית ADSL, שהיא מתקינה עבור ישוב מרוחק.
אבל המדינה והרגולטור מחייבים את “בזק” להגיע לכל מקום בארץ, עם כל התשתיות, גם אם צריך להגיע לשם ברכב ממוגן-ירי ומאובטח, וגם אם צריך לחפור הרבה קילומטרים בדרך.
נכון, במדינה שלא מתנהלת לפי כללי משחק כלכליים, במדינה עם כלכלה סובייטית, אפשר לחייב את “בזק” להגיע לכל מקום בארץ, מבלי להתחשב בעלויות. אבל במדינה כזו, אולי כדאי להזכיר לכם, גם מחכים 10 שנים לטלפון.
במדינה מודרנית, החייבת להתנהל לפי אמות-מידה כלכליות מקובלות, מישהו צריך לשלם. מישהו צריך לממן את קו הטלפון למושב בערבה; מישהו צריך לממן את תשתית האינטרנט המהיר לבית הספר במצפה-רמון; ומישהו צריך לכסות את עלות תיקון הסיב האופטי לגוש קטיף, כולל הרכב הממוגן שעולה חצי מיליון שקל.
הבעיה היא, שאם "בזק" איננה אטרקטיבית בעיני המגזר העסקי; אם אתם יכולים לקבל עסקה טובה יותר אצל מתחריה של "בזק", --- לא בגלל ש"בזק" איננה יודעת להתחרות בשוק פתוח לתחרות, אלא בגלל ש"בזק" כפופה לרגולציה המגבילה את יכולת התחרות שלה --- הדבר יבוא לידי ביטוי, בסופו של דבר, ביכולתה של "בזק" להמשיך לעמוד במטלות הלאומיות והסוציאליות שאנו – כמדינה וכחברה – מצפים ממנה להמשיך ולשאת עוד שנים רבות.
לכן חוללנו – ביוזמתה של "בזק", ואחרי דיונים מתישים מולה, מול האוצר, בתוך הממשלה, ומול הכנסת, ועם לא מעט ביקורת ציבורית, את השינוי במבנה התעריפים של "בזק". שינוי זה היה נחוץ מסיבות רבות, אך גם כדי ש"בזק" תוכל להתחרות יותר באפקטיביות, במגזר העסקי.
גם כאן, היינו צריכים למצוא את שביל הזהב, (וזו הייתה משימה מאוד לא פשוטה), בין האינטרס של "בזק" כחברה מסחרית לכל דבר, הפועלת בתנאי שוק תחרותי, לבין האינטרס הציבורי המיידי, השולל פגיעה כלכלית במשקי הבית, באזרח, בשל כך.
האינטרס הציבורי מגולם גם בעידוד התחרות המסחרית החופשית, אך גם בהבטחת איתנותה של "בזק", לפחות כל עוד היא ממשיכה להיות ספק השירות האוניברסלי.
אינני רשאי להתעלם מן הצורך להבטיח שכולם יהנו, במידה זו או אחרת, מפירותיה של תחרות חופשית. לא, אינני טוען שעסק המוציא מיליוני שקלים בשנה על שירותי תקשורת, איננו זכאי – כחלק מן התחרות המסחרית החופשית – לתנאים משופרים מאלו של משק בית פרטי.
אבל על אותם תנאים משופרים המוצעים דווקא למגזר העסקי, להביא, (גם אם בעקיפין), תועלת לציבור כולו.
התועלת יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה מישורים: עליית שידורי הלוויין, למשל, חוללה מהפך באיכות מוצר הטלוויזיה הרב-ערוצית, בשתי הפלטפורמות. גם תושביו של יישוב שאיננו מחובר לכבלים, נהנים מפירותיה של התחרות הזו. בדומה לכך, גם מן התחרות בין "בזק" לכבלים בתחום האינטרנט, נהנים גם אלו שאינם מחוברים לשתי התשתיות.
התועלת הציבורית עשויה לבוא לידי ביטוי, גם בהבטחת הכנסותיה של "בזק", כך שתוכל להמשיך ולספק את כל השירותים, גם במקומות בהם הדבר איננו כלכלי. כך או כך, אלו הם ביטויים להגשמת האינטרס הציבורי, שלדעתי הוא החשוב מכולם: האינטרס שבהבטחת השירות האוניברסלי.
עידוד התחרות המסחרית במגזר העסקי, ומתן יכולת ל"בזק" להשתתף ביעילות בתחרות זו, הם המבטיחים אפוא את השירות האוניברסלי, בעידן שבו המדינה כבר איננה מספקת בעצמה שירותי התקשורת לאזרח – עידן של שוק חופשי.
אתם, חברי המגזר העסקי, לא רק נהנים מתחרות מסחרית הולכת וגוברת בשוק התקשורת, אלא גם מהווים נדבר חשוב ביותר, בהבטחת השירות האוניברסלי לכל אזרח ולכל משק בית. ולכן, ברגולציה נכונה: הנאתכם, היא הנאתו של הציבור כולו.
תודה רבה.